מאמרים

ייעוד בא לעולם- כשהייעוד שלי ושל אחרים נפגשים.

לאחרונה נולדו אצלי באותו שבוע בקליניקה שני ייעודים של שתי נשים שונות. ההתרגשות שהרגשתי לא הייתה דומה לשום דבר אחר. שילוב של אדרנלין עם דמעות של שמחה, הרגשתי בהיי כאילו לקחתי איזה טריפ ממש חזק (גילוי נאות- אני יותר מדי בשליטה מכדי לעשות סמים אז התחושה לא ממקור ראשון) וזה הלך איתי ימים קדימה. בשתי הלידות -, חלק בלתי נפרד מהדרך הרגיש כמו הריון לכל דבר, והרגע בו הבנו מה זה הולך להיות היה רגע של דיוק או רגע ה”בול” התחושה שהכל מתיישב נכון ומכאן אפשר פשוט לגרום לזה לקרות.   

“את דולה של ייעוד”

 “את דולה של ייעוד” אמרה לי אחת מהן ברגע היקר הזה, ועזרה לי להבין שזאת בדיוק התחושה שלא ידעתי לתת לה שם המון זמן לדבר הנדיר הזה שיש לי את הזכות ללוות בשנים האחרונות. והביטוי הזה ריגש אותי כל כך שהחלטתי לאמץ אותו חזק חזק ללב.   

החזקתי את הדף עליו רשמתי יחד איתה את המתווה השלם של מה שהולך להיות העסק החדש שלה והיה לי לרגע קשה לתת לה אותו- כאילו רוצה עוד רגע להחזיק את התינוק החדש הזה, מתרגשת להיות חלק מההגעה שלו לאוויר העולם.

כשייעוד בא לעולם זה מרגיש קצת כמו הארה

שתי לידות ייעוד,  כל אחת מהן שונה מהותית, תחום אחר, עולם אחר לגמריי ושתי נשים שונות מאוד.  אבל הדרך הייתה כל כך דומה ו…. קצרה. תהליך של חודשים בודדים לכל אחת מהן עד שזה פשוט הגיע לו- קצת כמו הארה אצל שתיהן- אותי זה לא ממש הפתיע.

לא תמיד זה ככה. לפעמים החקירה דורשת עוד קצת זמן, וייעוד מתבשל לו בישול ארוך יותר- על כך אפשר לקרוא גם כאן . לפעמים נדרשים טיפולי פוריות לתמיכה בייעוד אבל זה לא אומר שהלידה תהיה פחות משמעותית .

לידות הבזק האלה הזכירו לי את הלידות האמיתיות של שני הילדים הפרטיים שלי, שתיהן לידות בלי כאבי צירים (כן כן זה אמיתי , בורכתי ונמאס לי להתנצל על זה), האחת לקחה 10 דקות השנייה 20 ואחרי זה יכולתי פשוט לקום וללכת מיד בלי נזקים משניים. הרגשתי מבורכת מאוד ויכולתי להתפנות מהר- בלי כאבי לידה ישר לאהוב את שני הגורים. וככה גם הן.

 את הסיפורים של מה בדיוק נולד אצל כל אחת משתיהן- אצטרך לשמור עוד קצת עד שהפעוטים ילכו על הרגליים והאימהות  הטריות יתנו לי את הסכמתן לשתף. מה שריגש אותי לא פחות מהלידות ייעוד עצמן זה הדמיון ולא פחות מזה השוני ביניהן.

האחת: בשנות השלושים לחייה מוכשרת ומדהימה אבל עדיין ללא קורות חיים משמעותיים מספיק שיזכירו לה את זה. הייתה צריכה למצוא את הדרך להתחיל מסלול משמעותי בלי שהיה לה מושג איך ומה הוא יהיה ומאיפה בכלל להתחיל לשאול את השאלות.  

השנייה בת 65, הגיעה לאחר קריירה משמעותית מאוד בעולם העסקים הגלובאלי עם עסקים בקנה מידה עצום שהחליטה שרוצה לעשות משהו חדש לגמריי. ללא קצה חוט איך מתחילים מחדש ומאיפה.

שתיהן באו עם סימן שאלה גדול האם זה בכלל אפשרי בשלב הזה למצוא את הדרך שלהן- אבל אני הרגשתי שם תשוקה אדירה סוג של ידיעה פנימית כמו אולי שמרגישה אמא לעתיד שיודעת שהיא רוצה שיהיה לה ילד גם אם הדרך לשם לפעמים לא פשוטה.

לידה של ייעוד -זה לא חייב לכאוב

לשתיהן היו את כל המשאבים הכלכליים והנוחות שבלא לעשות כלום ללא כל לחץ כלכלי שדוחף קדימה. המניע היה ‘אש הייעוד’- תשוקה פנימית, ידיעה עמוקה שיש להן מה לתת והן רוצות לחיות בשלמות. שתיהן, למרות הפרשי הגילאים המשמעותיים בינהן סבלו מכאבי הגשמה חזקים מאוד הן החליטו לשאול את השאלה שאין לה גיל מה הן באמת רוצות לעשות כשיהיו גדולות והסכימו להתמסר לדרך.

כל אחת, מהסיבות שלה, הרגישה את הייאוש הגדול בלא למצוא את הדרך ובפגישות הראשונות זה היה נראה כאילו הייאוש תופס את כל החדר. מספר חודשים אחר כך ובאותו שבוע בדיוק כל אחת מהן הגיעה ואמרה לי- “עלה לי איזה רעיון” – זה היה הרגע של ירידת המים. באמצע הגיעו גם צירים- פחדים, תהיות וחוסר הבנה מה עושים מכאן. שעה אחר כך ישבנו עם דף מפורט שמתאר את העסק החדש של כל אחת מהן- לפרטי פרטים כולל התחלה של צעדים אופרטיביים לקידום.

כשייעוד מדויק- לא פעם ההתפתחות שלו תהיה מהירה לא פחות

כמה שבועות אח”כ, ובעת כתיבת שורות אלה, שני הייעודים מתקדמים להם בצעדים מרגשים – לא פעם אני מוצאת ייעודים שבניגוד לתינוקות קטנים יש להם קצב התפתחות ממש ממש מהיר – והם נדחפים להיות מה שהם צריכים להיות- מאוד מאוד מהר. יש גם ייעודים שצריכים בישול עמוק ועליהם אפשר לקרוא קצת כאן.

 ואני? יושבת לי כאן כמה שבועות אחריי, נזכרת שלייעוד אין באמת גיל, ושהאש הזאת אף פעם לא מאכזבת אם רק נותנים לה מקום. ממשיכה ללוות את הדרך שלהם בעולם ומתרגשת שהייעוד האישי שלי שנולד לו כל פעם מחדש- ממשיך להרגיש בהיי עוד ועוד ועוד.